חג פסח מאחורינו, והוא החג שפותח את האביב, את תחושת החופש שמלווה את סיומו של החג העדיין מעט קריר הזה, וכניסה להתחלה של קיץ, חופש גדול וירידת נטל החגים האמנם משמחים, אך עמוסים בקניות, נסיעות, ביקורים או אירוח, ארוחות וכמובן כל מי שיש לו ילדים - שלושה שבועות של ילדים בחופש, איזה כיף.
חג פסח הו חג החירות, ומעניין לבדוק איך אנחנו יוצאים לחופשי וממה בדיוק. בהקשר זה נדבר על יציאה לחופש מהסוג של השתחררות מחומר ומשיעבוד לחומר, כסף וצריכה.
עם ישראל ירד למצרים בגלל צורך חומרי, כדי לחפש מזון - להזכירכם, שרר רעב קשה בארץ, אך בסופו של דבר ברח משם עם לא יותר מאשר מצות, סמל לדלות חומרית. מדוע? כשאנו מחפשים אחר נוחות חומרית אנו הופכים לעבדים של חומר. מהעבדות הזו ברחו בני ישראל והסכימו לוותר לבסוף אפילו על לחם, שהוא מזון בסיסי ביותר, ולהסתפק במצות - העיקר להשתחרר מהעבדות.
אם חושבים על זה, אנחנו עובדים כל היום בשביל חומר - עובדים בשביל כסף. כסף הוא דבר חשוב, בזה אין כל ספק, אבל בוודאי לא החשוב ביותר. כך שהשאלה היא בעצם מה אנחנו עושים עם כסף, לאיזה מטרה כסף משמש אותנו בחיים. אם אנחנו עובדים כל היום להרוויח כסף על מנת לממן רכישות חומריות, הרי שאנו עבדים של חפצים ושל כסף. כל מה שאנחנו עושים הוא כדי לממן אותם. נכון שזה נשמע לא הגיוני? ועוד לא דיברנו על עבדים של מותגים, חפצים מיותרים לחלוטין וכמות החפצים שאנו זורקים מדי שנה לפח - כלומר, כסף שאנחנו זורקים. כסף שעבדנו קשה בשבילו, כלומר- לא רק שעבדנו כדי להשיג כסף, לא רק שקנינו בו דברים שאינם משמשים אותנו ולא תורמים לנו, אנחנו גם זורקים כסף (ואת כל שעות העבודה שלנו) לפח. לא חבל על הזמן שלנו כאן? אם אנחנו עובדים בשביל לממן דברים שאנחנו לא צריכים, אולי נעבוד קצת פחות? ובזמן שהתפנה לנו מעבדות מיותרת נבלה עם המשפחה שלנו, בני הזוג, הילדים? האחים שלנו, החברים? נצא לחופשה או נטייל, נקרא ספרים או נלמד משהו מעניין? חישבו בשביל מי או מה אתם עובדים. כמה כסף אתם באמת צריכים כדי להיות מאושרים, ותבינו כמה תרבות הצריכה שלנו מעוררת גיחוך. אנשים הופכים לעבדים של תרבות הצריכה כאשר הם חשים שהם חייבים לקנות סמלי סטטוס או חפצים מסוימים שהם בבחינת "הכרח ממש". בפעם הבאה שהשכן שלכם יקנה רכב חדש ומנקר עיניים, כשהשכנה שוב קנתה נעליים או משקפיים באלפיים שקל, חישבו לעצמכם: "איזה כיף שאני לא עבד".
חג פסח הו חג החירות, ומעניין לבדוק איך אנחנו יוצאים לחופשי וממה בדיוק. בהקשר זה נדבר על יציאה לחופש מהסוג של השתחררות מחומר ומשיעבוד לחומר, כסף וצריכה.
עם ישראל ירד למצרים בגלל צורך חומרי, כדי לחפש מזון - להזכירכם, שרר רעב קשה בארץ, אך בסופו של דבר ברח משם עם לא יותר מאשר מצות, סמל לדלות חומרית. מדוע? כשאנו מחפשים אחר נוחות חומרית אנו הופכים לעבדים של חומר. מהעבדות הזו ברחו בני ישראל והסכימו לוותר לבסוף אפילו על לחם, שהוא מזון בסיסי ביותר, ולהסתפק במצות - העיקר להשתחרר מהעבדות.
אם חושבים על זה, אנחנו עובדים כל היום בשביל חומר - עובדים בשביל כסף. כסף הוא דבר חשוב, בזה אין כל ספק, אבל בוודאי לא החשוב ביותר. כך שהשאלה היא בעצם מה אנחנו עושים עם כסף, לאיזה מטרה כסף משמש אותנו בחיים. אם אנחנו עובדים כל היום להרוויח כסף על מנת לממן רכישות חומריות, הרי שאנו עבדים של חפצים ושל כסף. כל מה שאנחנו עושים הוא כדי לממן אותם. נכון שזה נשמע לא הגיוני? ועוד לא דיברנו על עבדים של מותגים, חפצים מיותרים לחלוטין וכמות החפצים שאנו זורקים מדי שנה לפח - כלומר, כסף שאנחנו זורקים. כסף שעבדנו קשה בשבילו, כלומר- לא רק שעבדנו כדי להשיג כסף, לא רק שקנינו בו דברים שאינם משמשים אותנו ולא תורמים לנו, אנחנו גם זורקים כסף (ואת כל שעות העבודה שלנו) לפח. לא חבל על הזמן שלנו כאן? אם אנחנו עובדים בשביל לממן דברים שאנחנו לא צריכים, אולי נעבוד קצת פחות? ובזמן שהתפנה לנו מעבדות מיותרת נבלה עם המשפחה שלנו, בני הזוג, הילדים? האחים שלנו, החברים? נצא לחופשה או נטייל, נקרא ספרים או נלמד משהו מעניין? חישבו בשביל מי או מה אתם עובדים. כמה כסף אתם באמת צריכים כדי להיות מאושרים, ותבינו כמה תרבות הצריכה שלנו מעוררת גיחוך. אנשים הופכים לעבדים של תרבות הצריכה כאשר הם חשים שהם חייבים לקנות סמלי סטטוס או חפצים מסוימים שהם בבחינת "הכרח ממש". בפעם הבאה שהשכן שלכם יקנה רכב חדש ומנקר עיניים, כשהשכנה שוב קנתה נעליים או משקפיים באלפיים שקל, חישבו לעצמכם: "איזה כיף שאני לא עבד".
